יפה שלי, אהובה שלי,
איך בכלל אפשר לסכם את השנה הזו במילים? לא משנה כמה אנסה, וגם אם אתייעץ עם גדולי המומחים, אין מילים שיתארו את השנה הזו.
אני תמיד אומר לך שאי אפשר להסביר את מה שאני מרגיש אלייך במילים. פשוט אי אפשר. לסכם שנה שלמה במילים זו משימה לא פחות מאתגרת, אבל אני אנסה, כי כאלה אנחנו - מנסים, מתאמצים ולא מוותרים. ומזה אני אתחיל. מזה שאנחנו נמצאים כאן היום, וזה אומר עלינו הרבה. זה אומר שאף אחד מאיתנו לא ויתר על השני. זה אומר שאנחנו מקבלים האחד את השנייה. זה אומר שאנחנו רוצים את הכי טוב האחד בשביל השנייה. וזה אומר ששנינו יודעים מה כל אחד מאיתנו שווה, מה השני שווה, וכמה שאנחנו הרבה יותר שווים ביחד.
בשנה הזו עברנו כל כך הרבה תהליכים. את. אני. אנחנו. שנינו התפתחנו כזוג, למדנו (ואנחנו עדיין לומדים) להכיר האחד את השנייה, לכבד, לדעת מתי צריך לצחוק, ומתי לבכות. מתי צריך לדבר, ומתי לשתוק.
ואם אני אתמקד בך, אז אני יכול להגיד בלב שלם את מה שאני חוזר ואומר לך - את הדבר הכי מדהים בעולם שלי. האישה הכי מצחיקה, הכי אוהבת, הכי דואגת, הכי רגישה, הכי חכמה, הכי שנונה ועוד ועוד ועוד…
יפה מבפנים ומבחוץ. הכי יפה. ובשנה האחרונה אני זוכה לראות אותך מתפתחת יום יום. מתקדמת עוד ועוד לעבר הגשמת החלומות שלך - לגבי עצמך ולגבי מה שאת רוצה להביא לעולם. גישה של אמת, של ביחד. גישה שאומרת שזה בסדר להיות בדיוק מי שאתה.
אני מאחל לנו שתמיד נמשיך ככה. יותר מזה, אני יודע שתמיד נמשיך ככה. בעצם לא. אני יודע שתמיד נמשיך לגדול ולהתעצם ככה. כזוג. כשניים שהפכו אחד. כשניים שעד לפני שנה לא הכירו האחד את השנייה, והיום הם הלב האחד של השנייה. תמיד נפרח ונגדל עוד ועוד. נלמד עוד משהו האחד על השנייה. נהיה אפילו יותר טובים האחד אל השנייה. נתקרב יותר. נאהב יותר. כל יום.
מאמי שלי, את לימדת אותי מה זו אהבה. וממשיכה ללמד אותי כל יום. ושוב, אני מרגיש שלא משנה מה אכתוב כאן, זה לא יתחיל לתאר אותנו, את השנה שעברה עלינו ואת מה שאני מרגיש אלייך.
כדי לנסות לעזור לנו להסביר (האחד לשנייה, וגם לאחרים) את כל אלה, בניתי את האתר הזה. מסע בזמן, מסע בין חוויות שעברנו השנה, מסע בין רגשות. אולי התמונות יגידו את מה שהמילים לא מצליחות (וגם כאן - איך בוחרים את ה-תמונות? את ה-רגעים? יש כל כך הרבה. ומה אם לא הכנסתי משהו? אבל לא ניכנס לשאלות האלה, פשוט נשחרר ונהנה…)